בדור הגאולה, כאשר אנו לומדים שוב לפעול, ראש זקוף, למען עמנו ולמען ארצנו, ולצאת מתפיסה משועבדת למלכויות, נראה חשוב לברר את המענה המוסרי, התורני למושג הנקמה
כידוע הנקמה היא גמול למעשה רע. ובמישור הלאומי, כשאומה מעיזה לפגוע בעם ישראל, היא אמורה לצפות כתגובה,לנקמה הראויה בהתאם לחריפות פגיעתה. האם הנקמה מהווה בעיה מוסרית? האם כך אנו מחויבים לנהוג ע”פ דין תורה? הייתכן שקיימת הבחנה בין נקמת ישראל לנקמת ה’? לפני שנשתדל לענות על שאלות אלו, נדגיש שאין להוציא, כמובן, ממאמר צנוע זה, מסכנה הלכתית אלא בירור ביחס לפעולה האמורה, לצאת מתחת ידו של הנהגת עמנו
בפרשתנו, נצטווה ישראל לנקום באומת מדין אחר מעשה, בנותיה
נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך (לא, ב)
כמו כן עם ישראל מצווה “להרוג את כל זכר” (לא, ז), לקחת את כל הנשים, הטף וכל הבהמות (לא, ט) ולשרוף את מושבותם ועריהם של המדיינים (לא,י). כנגד אותו מעשה, המגונה, נקמת ישראל יכולה להישמע אולי אכזרית במיוחד, וק”ו כשמועדים שעלינו לפעול בשמחה על קידוש ה’ שנעשה: “ישמח צדיק כי חזה נקם” (תהי’ נח, יא), “ישמח צדיק”, זה משה, “כי חזה נקם”, זו נקמת מדין (תנחומא אות ד). המסכנה ברורה: פעולת הנקמה, היא חד-משמעית בעיני התורה
אומנם, על מעשה דומה אצל בנות מואב, עם ישראל נצטווה שלא לנקום, ולא רק זו אלא נצטווינו שלא לעשות בהם מלחמה ולא לכבוש את ארצם. רש”י מביא לנו שתי מניעות: ראשית, מפני שהמואבים נכנסו לדבר מחמת יראה, שהיו יראים מהם שיהיו שוללים אותם, והסיבה השנייה כיוון שרות, אחת ה“פרדות הטובות” (ע’ רש”י שם) עוד לא יצאה משם, ולכן אי אפשר להלחם נגדם (ב”ק לח:). ז”א מפני שמואב רכש זכויות מאבותיו ומבנותיו, עם ישראל לא יכול לקיים עדיין גזרת הדין הראויה להם. בגלל קרבתו של לוט אל אברהם ע”ה, עם ישראל מצווה לא לפגוע במואב
וַיֹּאמֶר ה’ אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה. (דברים ב, ט)
לכאורה כשהמואבים הפקירו את בנותיהם לעמינו (כה, א), היה ראוי שיאבדו את זכותם, אבל מכיוון שפעלו מתוך יראה, לא תמה אותה זכות. אחרי שרות כבר יצא משם, כשדוד המלך נאלץ לברוח משאול, הנקמה מגיעה, וכאשר דוד יוצא ליער חרת, הוא הורג את מלך מואב עם אביו, אמו ואחיו (עי שמואל א כ”ב, ד)
לכן לא מרחמנות יתירה לא התקיימה הנקמה באופן מיידי, הנקמה נדחתה בגלל תזמון היסטורי
ניתן להקשות אמנם, מדוע לא להרוג את כל המואבים לכתחילה ולהציל רק את משפחת המלוכה, אבותיהן של רות. חז”ל מבארים לנו, אכן, “דאם יעשה בהם מלחמה יתאבד שם המלכות שלהם, ואבותיהם של רות ונעמה , הגם שיהיו ניצולים ישארו הדיוטות, ורצה הקב”ה דרות ונעמה כשבאים להתגייר, יבואו בהיותם בנות מלכים, ולא בנות אנשים הדיוטות , כדי שיהיה לאלה המתגיירים רבותא טפי, ועוד תהיה הקליפה נכנעת יותר בכך, ולכן נשארו שתי האומות בכבוד מלכותם, כדי שיהיו רות ונעמה באים להתגייר, בהיותם בנות מלכים” (ספר בניהו בן יהוידע על ב”ק לח:)
עקב התפשטות המחשבה שקיימת הבחנה (ואפילו ניגוד) בין נקמת ה’ (דתית) לנקמת ישראל (לאומית). נברר נקודה נוספת, האם באמת שתי הנקמות הללו נפרדות או שאחת הן
לכאורה, הכפילות “נקם נקמת ישראל”, מראה שקיימות שתי נקמות הראויות להנקם מהמדיינים: הראשונה, על דבר כבוד ה’, שהתנכלו להעביר את ישראל על דתו יתברך באשר שנא, בזמה ועבודת אלילים ולטמא נפשות ישראל אשר המה – חלק אלוה ממעל, והנקמה השנייה, נקמת מות כ”ד אלף המתים מישראל במגפה, בנכליהם אשר נכלו להם (ע’ תורת משה, שם). מכאן ששתי הנקמות אלו פועלות ביחד, ויותר מזה, ע”פ דברי רש”י, העומד כנגד ישראל כאלו כנגד הקב”ה (לא, ב). ה’ מכנה את אותה נקמה נקמת ישראל, ואילו משה רבנו ע”ה מכנה אותה, נקמת ה’. ע”פ הפשט, הקב”ה מאהבתו לישראל כבדם ותלה נקמה בשבילם, ומשה רבנו ע”ה השיב כמדתו, ותלה הנקמה בשביל ה’, שהכעיסו במה שהחטיאו ישראל
ע”מ לקדש שם שמים ולהוסיף חיים בעם ישראל לא תתכן תגובה אחרת ביחס לאויבנו מצד מלכות ישראל, דברי הרב קוק זצ”ל ברורים
בשעה שהשכנים כולם היו זאבי ערב ממש, אי אפשר שרק ישראל לא ילחם. שאז היו מתקבצים ומכלים ח”ו את שאריתם, ואדרבא הי’ מוכרח מאוד גם להפיל פחד על הפראים גם ע”י הנהגות אכזריות רק עם צ יפיה להביא את האנושיות למה שהיא צריכה להיות אבל לא לדחוף את השעה…והדעות הרעות צריך אדם להתגבר עליו בכח שכלו. ואם אינו יכול לברר לעצמו עכ”פ כיוון שהם גורמים הירוס בחיי החברה ע”כ יש כח להכריח שלא ידברו בהם באזני זולתו שזהו דבר מעשי, וכשישמור זה ממילא יבוא להכרת האמת (אג’ א עמ’ ק).
יהי רצון שממשלתנו תשכיל להבין את ההכרח שבנקמה ותפעל בהתאם
Leave a Reply