מאמר לצדיקים המגוייסים
לפעול או להתבונן, תורה או צבא? ברגע זה, כאשר כל אחד מכם עומד לקחת חלק מהותי במערכה בהגנת אומתנו, עלינו לשאול מהי מה המשמעות הערכית של גיוס לצה”ל
חשיבות הלימוד תורה
אכן לימוד התורה היה הוכחה, ועודנו מוכיח את עצמו, במהלך הדורות כמבטיח את המשך קיום עמנו. אמונה ונאמנות (לא פלא שאותם המונחים מבוססים על אותו שורש) לדרך ה’ ממשיכות להיות הערכים הערבים לקיומנו עד עתה, המגן הבטוח במהלך הדורות, “חרב פיפיות”, קרי שיחותנו מתוך קודש הנעימות בעיני ה’. כפי שמוסבר במדרש (פסיקא דרב קהנא, יב ה):
דברי תורה נמשלו בזיין מה הזיין הזה מתקיים לבעלים כך דברי תורה מתקיימין למי שהוא עמל בהם כל צרכן ומה טעמ’ רוממת אל בגרונם וחרב פיפיות בידם (תהילים קמט, ו) ר’ יודה ור’ נחמיה ורבנין ר’ יודה א’ פיפיות (שם) פה פיות שתי תורות תורה בכתב ותורה בפה ור’ נחמיה אמ’ פיפיות (שם) פה פיות חרב שהיא אוכלת משני צדדיה ונותנת חיים בעולם הזה ובעולם הבא
חשיבות להילחם
אחרים סוברים שדווקא חריפותנו ונכונות להיאבק הייתה (והיא עדיין) התרופה הבלעדית מול האויב האנטישמי ו/או האנטי ציוני. עלינו להיות מוכנים לקפוץ למים כנחשון בן עמינדב, וה’ יצילנו. כדי להגיע ל“ה’ ילחם לכם ואתם תחרישון”, מחויבים אנו לעשות מה שמוטל עלינו.
בעולמנו, כאשר אותם אידיאלים שאברהם אבינו ע”ה דוגל בהם מתקשים להיוולד, נראה בלתי אפשרי כמעט לאחד את הפעולה והתבוננות, לחבר את התפיסה המכונה “שמשית” (אקטיבית, פעילה) והתפיסה המכונה “ירחית” (פסיבית, סבילה)
כדי לחדד מה שמבדיל בין שתי תפיסות עולם עלינו לנתח, כמו שמלמד אותנו הרב אשכנזי זצ”ל את המהלך של אברהם אבינו ע”ה כאשר הוא מתחיל את דרכו ארצה
דרכו של אברהם אבינו
אברהם אבינו יוצא מבבל, המקום שבו תפיסת העולם היא סביב הלבנה, זאת אומרת, עם השקפת עולם פסיבית כיוון שכמו הירח המקבל אור מהשמש, כך בבל לא מאמינה בתהליך ההתפתחות האנושית. בניגוד לכך, אברהם יוצא לכיוון מצרים, ארץ בה השמש במרכז האמונה, כלומר, אם השקפת עולם האקטיבית המקרינה את אור התרבות, אומה המפתחת שיטות חקלאיות חדשניות ומהפכניות. שאיפתו של אבינו לאחד את התפיסות על מנת לגלות את שם ה’. אך לחיות בשלווה ובנחת בראש זקוף, בכבוד הדדי, ברמה לאומית ואוניברסלית, לא נראית מטלה פשוטה.
אכן האם עדיף לבחור את החזון למרות הסיכון שיהפוך לחלום שווא או רצוי להיות מציאותי, כמה שיותר, גם אם נצטרך לוותר על ערכי הצדק והאמת. הנה סוגיה רגישה שחייל עלול להתמודד איתה. אתמול ישב בבית המדרש עסק במהות האמת, ט”ל מלאכות
אם נעמיק קצת, נבחין שהתורה דוגלת באחדות. שתי הגישות, פעולה והתבוננות
כפי שמדגישה גב’ אמדו-ולנטי ז”ל, תמיד מאוחדות. כל כוחותינו כנאמר ב”שמע ישראל” מגויסים לאהבת ה’, בתוך הישיבה כמו בצבא. זוהי בדיוק מהות “הקדושה
והשעה הגיע, אומר הרב זצ”ל, אור עולם אור א-לוהים אמת, אור א-לוהי ישראל, המתגלה על ידי עמו, עם פלאים, צריך הוא להתגלות בהכרה, וההכרה צריכה לבוא באומה פנימה, להכיר את האחדות של כוחותיה היא להכיר את ד’ השוכן בה. ובהכירה כי יש א-להים בקרבה, תכיר איך לחשוף את מבוע חייה, תדע להעמיד חזון עמדתה על מקורה העצמי” (ישראל ותחייתו ה).
Leave a Reply